שיקופים

כמה פעמים קורה לנו שדפוסי ההתנהגות שלנו חוזרים על עצמם? "אני לא מאמין איך זה שוב קרה לי!  איך זה שאף פעם אני לא מוצא את הזמן?  איך הוא מצא שוב את אותו סוג של בחורה?" ועוד... כיום, התחלנו להיות מודעים לכוחו העצום של התת-מודע. למעשה, המודע והתת-מודע הם 2 צדדים של אותו מטבע. כמו יין ויאנג, פלוס ומינוס, וכו'. המודע מזין את התת-מודע. התת-מודע יגיב היטב למה שהזנו אותו במודע, וייצור מצבים חיצוניים המותאמים להלך רוחנו בפנים. כנ"ל באייקידו ? אנו משפרים את עצמנו דרך שיקוף העבודה עם האחר ? המתחיל או המתקדם.

באייקידו אנו מתאמנים בקבוצות מעורבות לכל רמות המתאמנים. אייקידו זו אמנות לחימה המשתמשת בכוח היריב, על מנת לבנות את העצמי. בדרך האייקידו אין התנגדות. כמו שאמר מייסד השיטה: "אייקידו איננו התנגדות, וכיוון שאיננו התנגדות הוא תמיד מנצח" ? "או סנסאיי" מוריהיי אואשיבה. המתחיל מחפש מיד את האפקטיביות שבאמנות הלחימה. לעתים קרובות יבחן את הגבול דרך בריח כזה או אחר, או דרך התקפה מסוימת כדי להניח את דעתו שיש פה אמנות לחימה אפקטיבית. המתקדם כבר יודע זאת, ולכן יידע שאם הוא לא יזרום עם תנועתו של מבצע הטכניקה (Tori), הוא עלול להיפצע. טכניקת אייקידו מושלמת נעשית ללא כוח שרירים, ובצורתה המעשית-לחימתית תגרום לנזק גופני רב במצב אמת.

האם זו באמת הדרך לשפר את גופנו ונשמתנו ? בוודאי שלא.

באייקידו אנו תמיד עובדים על הגבול הדק בין אפקטיביות הטכניקה, לבין הקצה השני - "ריקוד של זרימה" - על-מנת ללמד את עצמנו את עקרונות הבסיס שבאמנות, אותם נוכל ליישם בחיינו היום-יומיים. המצבים בהם אנו נתקלים בחוץ הם למעשה השיקופים של מה שיש לנו בפנים. אם נמצא את עצמנו יוצאים כל הזמן עם אותו סוג של בן-זוג, או נמצא שאנו נכשלים חוזר ונשנה בתחום מסוים, נבין יום אחד שהבעיה כנראה נמצאת בתוכנו. אנו אלה שהזנו את התת-מודע בדפוסי התנהגות מודעים אשר מקבלים ביטוי כבמצבים פיזיים חיצוניים. אילו היה האייקיידו כוחני, יכולנו לדבר עליו כעל ספורט. הווה אומר, מי שמתקדם יותר הוא מהיר יותר, חזק יותר. היינו נכנסים לתחרות ובעצם מבטלים את כל הצד של הבנייה העצמית באייקידו לשם התחרות. כיוון שבאייקידו אין תחרות, אלא יש בניה עצמית בקצב אישי, תוך אמנות לחימה שיכולה להיות אפקטיבית בכל רגע, אנו נאלצים לשים לב לכל פרט בעבודתנו לאור העבודה עם השותף/יריב הנמצא מולנו. הרי בלאו הכי לא באנו לשבור אותו, אז בוודאי שבאנו לשפר עצמנו דרכו. אלה השיקופים לעצמנו. השיקופים הפיזיים המתבטאים ישירות בצורתם המנטאלית ברגע שהגוף הצליח ליישם אותם. אנו בוחרים בכל רגע מחדש מה אנו רוצים לעשות בחיים, עם איזה בן-זוג לחיות, עם מי לראות סרט ואצל מי לעבוד.כל עוד אנו בוחרים כן להיות במקומות האלה, אנו נתקדם בהם אם באמת נשקיע עצמנו שם. אם יבוא יום ונחליט שמקומנו כבר לא שם, או שנהפוך לקורבנות, ונסבול תוך האשמת הסביבה, או שנעשה שינוי של ממש, כדי להביא עצמנו למקום בו טוב לנו מתוך בחירה.

כנ"ל באייקידו - ברגע שבחרנו להתאמן באייקידו אנחנו בתוך עולם של קבלה ולא של התנגדות. אנחנו בעולם של אמנות לחימה מסורתית ולא בספורט תחרותי. אנחנו בוחרים עם מי לעבוד בכל רגע נתון - עם אדם חזק או חלש, מתחיל או מתקדם, גבוה או נמוך, גבר או אשה - על-מנת לקדם את עצמנו בדרכנו האישית. וכמו בחיים, כל האופציות פתוחות; כלומר עומד מולנו מגוון רב של אנשים דרכם נוכל לעבור התפתחות אישית של ממש, כיוון שלא עשינו את הסינון המלאכותי של עבודה בקבוצות מתחילים/מתקדמים, גברים/נשים וכו', לא חסמנו לעצמנו את העבודה כיוון שלא חסמנו לעצמנו את השיקופים. הסינים מדברים על עשרת אלפים (או אינסוף) ההוויות. אנו עושים הרבה דברים בחיים ? עבודה, ספורט, טיולים, מפגשים עם חברים, אמנות לחימה, לימודים, ועוד - על-מנת לדעת הרבה על החיים, על עצמנו, על-מנת להגשים את עצמנו. ככל שנתנסה ביותר דברים בחיים, ונרחיב את מעגל הידע וההתנסויות שלנו, דווקא נתחיל לחפש את האחד - את המשותף לכל מה שאנחנו עושים, את עצמנו.

ברמה הטכנית באייקידו קיימות קרוב ל-400 טכניקות. דמיינו לעצמכם שאתם צריכים לזכור את כל 400 הטכניקות הללו כל אחת בפני עצמה. קשה, לא? הרי הגיוני שיהיה בסיס משותף המאחד את כולן ושקיים בכולן, כך שדווקא נוכל למצוא טכניקות נוספות תחת אותו בסיס! זהו הבסיס הקיים באייקידו אותו אנו לומדים ועליו אנו שמים דגש באימונים. כנ"ל בבחירת השיקופים שמולנו. הרי לא נוכל לזכור את תנועות גופו של כל אחד שעבד איתנו; אבל כן נוכל לשפר את עבודת גופנו כדי להגיע להיות אחד שלם עם עצמנו, שנדע בבוא הזמן להתמודד גם עם אדם שטרם עבדנו איתו, או להתמודד באופן עקבי, קוהרנטי עם התקפה חדשה ולא מוכרת. כמו בחיים, כך בדוג'ו (מרכז האימונים), יש את כל סוגי המתאמנים. כלומר, ככל שיהיה מגוון רחב יותר של מתאמנים, אני כמתאמן אוכל לבחור באופן מדויק יותר עם מי ארצה לעבוד על-מנת לשפר את עצמי. ברגע שאני לא בתחרות עם אחרים, אני בוודאי לא בתחרות עם עצמי. וכך לא אמנע מעצמי להתקדם בדרך האישית שלי.

הפער בין המתקדם למתחיל ? מהו? ניקח פוטנציאל גבוה ופוטנציאל נמוך. דמיינו לעצמכם פלוס ומינוס של מגנט. ביניהם יש משיכה, הפרש פוטנציאלים. אם לא היה ביניהם הפרש הפוטנציאליים, לא הייתה משיכה, שום דבר לא היה זז - כך המתחיל והמתקדם. דמיינו לעצמכם שני מתאמנים שעובדים אחד עם השני כבר שנתיים - שלוש. בהתחלה הם מאד התרגשו לגלות מקומות חדשים בעצמם ובאחר תוך עבודה משותפת, אך עם הזמן הם למדו כל-כך הרבה אחד על השני, עד שמגיע השלב בו כבר אין חידושים, ואין דברים חדשים לחקור את האחר ואת העצמי. פה נמצאת המלכודת: שני מתאמנים אלו יתחילו לחשוב שהם פשוט הגיעו לרמה כזו גבוהה, עד כי לא ניתן להפתיע אותם יותר, והם מאומנים דיים. כיוון שבדרך האימונים הייחודית של האייקידו אנו לומדים לקבל את תנועת היריב ולזרום איתה, לשני מתאמנים אלו יהיה קשה פתאום להתאמן עם מישהו אחר, שאינם מכירים את תנועות גופו, ובפרט עם מתחיל, שאינו מכיר כלל את תנועות האייקידו, ועדיין מחפש את האפקטיביות שבאמנות הלחימה. אז מה ייעשה המתקדם? או שיכאיב למתחיל, או שיראה לו דרך אחרת לתזוזה דרך גופו שלו, שלמד עם הזמן עם התקדמותו בדרך האייקידו.

הסינים אומרים "השוויון הוא מוות." הפרש הפוטנציאלים בינינו לבין כל מתאמן אחר על המזרון נותן לנו את האפשרות לשמור על החיות שלנו תוך כדי אימון, וללמוד מהשיקופים סביבנו כדי להגיע לעצמנו ועוצמתנו ברמה הפיזית, המנטאלית והנפשית. ה"דו" (טאו, דרך) מראה לנו שהתהליך הוא אינסופי. באייקידו, המתקדם יחפש אחרי זמן מה דווקא את המתחיל על-מנת לבדוק את עצמו כל פעם מחדש שהוא מצליח להיות שלם, אחד עם עצמו, בעבודה עם השיקופים שהוא בונה לעצמו סביבו.

דרך השיקופים נראה את עצמנו.

בואו לשבוע התנסות בדוג'ו אייקידו לייף!

ניר יוגב: 052-3862031
מייל:      info@aikidolife.co.il



תגיות לעמוד: מאמרי אייקידו, מאמרים בנושא אייקידו, אומנות לחימה, שיעורי אייקידו, התפתחות אישית דרך אייקידו, סנסאי לאייקידו, אייקידו מסורתי