אייקידו - אומנות לחימה, האמנם?

*** הכותב אינו מתיימר להשוות בין אומנויות הלחימה השונות, לבקר או לשבח, אלא לשתף בחוויה אישית מהעיסוק באייקידו***
מאז היותי ילד אהבתי את העיסוק באומנויות לחימה הן באופן פעיל בחוגי קראטה, והן בצפייה בסרטים (אני מספיק "זקן", כך שזכיתי לצפות בסרטי ברוס לי עוד כשהיו חדשים). החיים הובילו אותי לכך שלא עסקתי באומנות לחימה מסוימת ברציפות, כך שהספקתי להתנסות לפרקי זמן לא קצרים במספר אומנויות לחימה במשך השנים. לכל תקופה של עיסוק באומנות לחימה באשר היא, הייתה עבורי תרומה הן בפיתוח הגוף והן בחיזוק הביטחון העצמי. להרגיש למחרת אימון את השרירים תפוסים, הייתה הרגשה נפלאה בתחושה שהאימונים מחזקים את השרירים. גם האפשרות שכבר לאחר פרק זמן קצר יחסית אני מסוגל להתמודד מול אחרים בקרבות (איני מתכוון למלחמות רחוב, כמובן), לבלום התקפות ולתקוף חזרה תרמה להרגשה נהדרת.

קצת מאוחר, אך למזלי לא מאוחר מידי, גיליתי להפתעתי שרוב התחושות אותן תיארתי קודם הן רק למראית עין ושהקשר ביניהן לבין מה שקורה למעשה הוא קשר חלש ביותר. כיצד הגעתי להארה זו? במספר מקרים רציתי להצטרף לקבוצות אימון הן על בסיס קבוע, והן לצורך התנסות באומנות לחימה כזאת או אחרת. בכל המקרים קיבלתי הסברים מקיפים ואדיבים, אך בכל מקרה היה עלי להצטרף לקבוצה של "מתחילים - בוגרים", על מנת שאוכל להשתלב ולהבין מה רוצים ממני. הטיעונים נראו לי הגיוניים באותו זמן, אך בסופו של דבר תרמו לכך שלרוב ויתרתי מראש כתוצאה מאילוצים אלה ואחרים.

חיפשתי לשתי בנותיי התאומות (12 בזמנו) חוג באומנויות לחימה לצורך פעילות ספורטיבית, והן מצידן כצורך שלשמו לומדים אומנויות לחימה. בעבר התנסו בנותיי בשיטת הישרדות של דניס האנובר (שיטה אותה שרדו בקושי), והן בנינג'יטסו בו התאמנו כשלוש שנים בחוג לילדים. האיר לנו מזלנו, והתאפשר לבנותיי להצטרף לשיעורי ניסיון באייקידו עם סנסאי ניר יוגב. ברור היה לנו כהורים שלפני שנפקיד את היקר לנו מכל לחסדי אחרים עלינו "לבדוק את הסחורה" באופן אישי. לצורך כך הצטרפתי למספר שיעורי התנסות באייקידו בקבוצת הבוגרים בהדרכתו של ניר יוגב, וראיתי כי טוב. האימון משותף לוותיקים ולמתחילים, אך למרות זאת, בעזרתו של ניר ובעזרת שאר חברי קבוצת האימון הצלחתי להשתלב בקלות רבה באימונים כאשר אני מוצא עצמי מתאמן עם תלמידים חדשים וותיקים גם יחד ללא כל בעיה.

בנותיי נרשמו לחוג כולל הבת הקטנה (6 בזמנו). על מנת לעודד את ביתי הקטנה להשתתף, הצטרפתי גם אני כחניך בקבוצת הילדים אייקידו קידס. כך מצאתי את עצמי מתאמן עם ילדים בגלאי 6 עד 12. התגלית המדהימה: באייקידו אין משמעות לעובדה שמתאמנים עם ילדים, בוגרים, קשישים, מתחילים, ותיקים, שמנים, רזים, חלשים, חזקים, גברים או נשים. התוצאה מושגת כל עוד עוסקים באייקידו ולא בתחרות מי גבוה יותר, חזק יותר או מהיר יותר. את זאת נשאיר לאולימפיאדה. ואכן בניגוד להרבה אומניות לחימה רבות כדוגמת קראטה, הישרדות, ג'ודו, ועוד ? לא ראיתי מעולם תחרויות אייקידו! מצאתי עצמי לומד מאימוניי עם ילדים אשר רק עתה התוודעו לאייקידו לא פחות מאשר מאימוני עם בוגרים אשר חלקם מתאמנים מספר שנים. כאן התחלתי לגלות את היופי האמיתי באייקידו. הדגש על התחלתי, כיוון שבמהלך ולאחר כל אימון אני מגלה דבר חדש. הדבר משול להאזנה ליצירה מוזיקלית מורכבת אשר ככל שנאזין לה נגלה עוד ועוד צלילים אשר לא שמענו אותם קודם לכן.

לאחר כחודשיים בהם התאמנו בנותיי בקבוצת הילדים, הן השתתפו בסדנא אותה העביר סנסאי מיכאל לוי-נוימן. הן היו הילדות היחידות בקבוצה עם כחמישים בוגרים שחלקם אף חגורות שחורות. הדבר לא הפריע כלל, והן התאמנו יחד עם כולם כולל עם הסנסאי ללא הנחות במשך כשעה וחצי. לא הייתי זקוק ליותר מכך על מנת להתחיל להבין את הגדולה שבאייקידו.

כיום, בגיל 40 ללא כל אימוני כושר, ולאחר שנתיים ללא כל פעילות גופנית כלשהי, אני מוצא עצמי קם, נופל, מתגלגל, מפיל, ועושה דברים נוספים במשך למעלה משעה וחצי ברציפות, אשר בסיומה וגם מאוחר יותר איני מרגיש עייפות. השרירים אינם נתפסים, הגב אינו כואב, ואני מצליח לתפקד בהמשך ללא הפרעה, ואף טוב יותר. השיפור הגופני ניכר גם כאשר אין השרירים נתפסים לאחר האימון כתוצאה ממאמץ כפי שחשבתי בעבר שצריך להיות. נהפוך הוא, אם לאחר האימון השרירים נתפסים, הגב או המפרקים כואבים ? ככל הנראה עבדנו בצורה שגויה שאף מזיקה לגוף, והכאב הוא האיתות של הגוף לכך.

האייקידו עבורי דרך חיים יותר מאשר אומנות לחימה. העיסוק באייקידו משפיע עלי פיזית ומנטאלית בכל תחום ופעילות בהם אני עוסק. די בכך שאני מוצא את עצמי כעת בשעה 01:30 בלילה כותב את כל זאת, כדי להראות את עוצמת השפעת האייקידו עלי. האימונים עצמם הם כמדיטציה. במהלך האימון כל הבעיות העוטפות אותי בשגרה נעלמות כלא היו. היכולת להתנתק מדברים מסוימים, בעיקר "הפרעות", ולהתמקד בפעילות נדרשת ברגע נתון היא תכונה חשובה גם במהלך עבודתנו, ולמעשה בכל רגע בחיים ? במבחנים אותם עוברים במהלך לימודים, בנהיגה, באהבה, ועוד.

המפגשים באימונים הם חוויה חברתית מעבר להיותם אימון באומנות לחימה.

גם בפעילות השגרתית בחיי היום-יום ניכרת השפעת העיסוק באייקידו. הרמת משאות נהפכת לקלה יותר כיוון שנעשית תוך שמירה על גב ישר (מה שרובנו יודעים שצריך לעשות אך לא מקפידים על כך). בנהיגה אני צופה התנהגות של נהגים אחרים מהר יותר, וכך גם התגובה. המגע היום-יומי עם אנשים במקום העבודה ומחוצה לו נהפך לרגוע ונינוח (בדיוק כפי שנדרש מאיתנו להיות באימונים), וכן הלאה. גם על בנותיי ניכרת השפעת האימונים למרות שהן רק בתחילת הדרך. אני שם לב לכך שהן מזדקפות לפתע בעת הישיבה בכסא ולא יושבות ברישול. הקשר ביניהן התחזק, יש פחות מריבות, יותר אהבה, יותר הקשבה ועזרה הדדית והביטחון העצמי משתפר.

ניתן לדבר ולכתוב בשבחי האייקידו ללא סוף, אך לא יהיה בכך די על מנת להעביר את עוצמת התחושות. אני ממליץ בכל לשון לכל מי שיכול להתנסות באייקידו, אך יחד עם זאת לא לצפות שהשינויים יחולו תוך יום או שבוע או לאחר כל זמן מוגדר שהוא. נדרשת סבלנות רבה, שכן השינוי שחל (לפחות בי) הינו תוצאת תהליכים הנבנים על פני זמן. הדבר משול לבניית בניין. תחילה יש לבסס יסודות טובים ורק לאחר מכן לבנות לגובה. רק כך ניתן להבטיח עמידות וחוזק לאורך שנים רבות. התאמנו באייקידו והדברים יגיעו מעצמם, כל אחד על פי מאפייניו האישיים והזמן הדרוש לו.

לסיכום: אייקידו הוא דרך חיים, כאשר אומנות הלחימה היא הבונוס שמרוויחים מהעיסוק בכך.

בואו, נסו ותיהנו!

אני ממליץ לבוא לשבוע התנסות בדוג'ו אייקידו לייף!

ניר יוגב: 052-3862031
מייל:      info@aikidolife.co.il



תגיות לעמוד: מאמרי אייקידו, מאמרים בנושא אייקידו, אומנות לחימה, שיעורי אייקידו, התפתחות אישית דרך אייקידו, אייקידו מסורתי, אייקידו למבוגרים, אייקידו לנשים